כשהמסך הופך למראה: לדבר על AI ואל הלב של המתבגרים שלנו

 לפעמים אני מסתכלת עליהם, שקועים בתוך המסך, ומרגישה שהמרחק בינינו הוא לא רק סנטימטרים – הוא שנות אור. אנחנו גדלנו בעולם שמה שראינו היה המציאות, הם גדלים בעולם שבו המציאות היא המלצה בלבד. הסיפורים מהימים האחרונים על תמונות ה-AI הפוגעניות בקבוצות הכיתתיות הם לא רק "בעיה טכנולוגית". הם פצע בלב של הילדים שלנו. זה הרגע שבו המתבגר או המתבגרת הכי טובים בעולם יכולים, בלחיצת כפתור אחת של "צחוקים", לרסק עולם של מישהו אחר. זה מפחיד, זה מתסכל, וזה בעיקר גורם לנו להרגיש חסרי אונים. אבל בתוך כל המהירות הזו, התפקיד שלנו הוא להיות הבלם. הלב. המצפן. איך עושים את זה בתכל'ס? הנה כמה כלים להתמודדות בבית: 

• פוליסת "נמל מבטחים": הבטיחו להם (ועמדו בזה!) שאם הם נחשפו למשהו פוגעני, או אם הם עצמם עשו טעות ושלחו משהו שהם מתחרטים עליו הדלת שלכם פתוחה. בלי צעקות, בלי החרמת טלפונים מידית. פשוט כדי לפתור את זה ביחד לפני שזה יתגלגל לכדור שלג.
• תרגיל "ההחלפה": שבו איתם חמש דקות. בקשו מהם ליצור באחד מכלי הai בתמונה של גיבור על או משהו מצחיק עליכם/המשפחה (ואם אין לכם מושג, זה הזמן ללמוד קצת מהם על ה ai). ואז, תשאלו: "מה היה קורה אם מישהו היה לוקח את הכלי המדהים הזה ומצייר אותך במצב מביך?".

  תנו להם להרגיש את הצביטה בבטן דרך הדמיון. 

• אפליקציות ניטור (עם שקיפות): אל תעקבו בסתר!! השתמשו בכלים כמו Google Family Link או Bark (שמתריעה על מילים פוגעניות או תכנים חשודים), אבל הסבירו להם: "אני לא פה כדי לחטט, אני פה כדי להגן עליך ועל החברים שלך מעולם שגדול על כולנו".
• הגדרת "קו אדום" דיגיטלי:  שבו יחד וכתבו 3 חוקים לבית. למשל: "לא יוצרים תמונה של אדם אחר בלי רשותו", או "לא משתפים שום דבר שנראה כאילו הוא נועד להשפיל".
• שעת "אנושיות" ללא מסכים: פעם ביום, 20 דקות של קשר עין. בלי AI ובלי Deep-fake.  פשוט כדי להזכיר להם שיש בני אדם אמיתיים מאחורי הפיקסלים.

הטכנולוגיה תמשיך לרוץ קדימה בקצב מסחרר-בינה מלאכותית, רשתות חברתיות, סרטונים שנוצרים בלחיצת כפתור ומידע שמגיע מכל כיוון

אבל המוסר? 

הוא עדיין משהו שבונה אותנו לאט, בשיחות הקטנות והאמיתיות מסביב לשולחן המטבח שלנו. שם לומדים מה זה נכון ולא נכון, איך מתייחסים לאחר, איך מזהים פייק ניוז, למה לא משתפים תמונה בלי רשות, ואיך מתמודדים עם לחץ חברתי ושיימינג ברשת. 

האם כבר יצא לכם לדבר איתם על המקרים האחרונים שכולם מדברים עליהם-סרטון ויראלי שפגע במישהו, תגובה עוקצנית שיצאה משליטה, או סיפור על מישהו שנוצל באינטרנט? 

איך הם הגיבו ?הם התרגשו, כעסו, צחקו, נלחצו, או אולי הופתעו לגלות מה עומד מאחורי זה? 

לפעמים עצם זה שאנחנו שואלים ומקשיבים באמת, בלי לשפוט,פותח דלת חדשה לשיחה שמלמדת יותר מכל הרצאה.