אם גם אצלכם בבית הבוקר נראה פחות כמו “שגרה” ויותר כמו “מבצע צבאי מורכב”, דעו שאתם ממש לא לבד.
גיל ההתבגרות מביא איתו שינויים ביולוגיים, רגשיים והתנהגותיים, ובבוקר הם מגיעים כולם יחד, בלי קפה. אז מה בעצם קורה להם ?
ואנחנו ההורים? אנחנו כבר על 200 קמ״ש, צריכים לארגן את כולם, את עצמינו, לצאת לעבודה. והרבה פעמים אנחנו מרגישים כמו “מערכת כריזה אנושית” בבית.
איך מתמודדים בלי להתחיל כל יום כמו סצנה מסדרה דרמטית?3 טיפים חשובים:
1. לתת לו אחריות אמיתית רוצים שיתארגן? תנו לו להרגיש בעל בית על הבוקר שלו:
שעון מעורר בטלפון, לוח משימות קצר, או אפילו רשימה שהוא ניסח בעצמו.
ברגע שאתם מפסיקים “להפעיל”, הוא מתחיל להפעיל את עצמו.
2. משנים את הטון הערות בבוקר מתקבלות אצלם כמו ביקורת במסעדה יוקרתית. לא משנה מה תגידו, זה יישמע מתנשא, ביקורתי ושהם שומעים ביקורת/עוקצנות...(אתם יודעים כבר מה קורה)
במקום: נסו משפטים ניטרליים, קצרים, בלי פרשנויות:
“יש לך עוד 10 דקות”, “היציאה ב־7:35”
3. להחליט מה באמת חשוב אם לא צחצח שיניים - מעצבן.
אם מאחר לבית־ספר - בעיה.
לא כל ויכוח שווה “למות עליו”, ובבוקר זה כלל ברזל. ולפעמים… צריך להכניס קצת הומור. באמת.
להרים גבה, לחייך חיוך של “אני מכירה את המשחק הזה”, ולהמשיך הלאה.
הומור משחרר מתח, מרכך את הקצוות של היום ומזכיר לנו שיש לנו יכולת לבחור איך להגיב, גם כשדברים עדיין לא מסתדרים עד הסוף. אפילו אם “הנעל השנייה” עוד לא נמצאה והראש כבר רץ לכל הכיוונים. לפעמים בדיחה קטנה, משפט מצחיק עם בן/בת הזוג, סרטון קצר שמעלה חיוך, או אפילו היכולת לצחוק על סיטואציה מביכה בעדינות, מחזירים לנו תחושת שליטה ושקט פנימי: כאילו אנחנו אומרים לעצמנו, “אוקיי, זה לא מושלם, אבל אני כאן ואני מסתדר/ת.” אשמח שתשתפו אותי מה בא לכם לנסות כדי להפוך את הבוקר שלכם לנעים ורגוע יותר-אולי כוס קפה בשקט לפני שהיום מתחיל, כמה דקות נשימה או מתיחות, מוזיקה טובה בדרך, הכנה קטנה מראש לערב, או רשימה קצרה של שלושה דברים ריאליים בלבד להיום. מסקרן אותי לשמוע מה עובד לכם, ואולי נוכל גם לתת השראה אחד לשני